מצאתי בפסיכולוגיה הבודהיסטית, הבחנה יפה בין סבל לכאב :
הכאב הוא פיזי, הסבל הוא מנטלי. הסבל נובע אך ורק מהיאחזות או מהתנגדות. הוא מעיד על אי רצוננו לזוז, לזרום עם החיים. למרות שבכל חיים יש כאב, חיים נבונים חופשיים הם מסבל. האדם הנבון מתיידד עם הבלתי נמנע ולכן אינו סובל. הוא יודע כאב, אבל הכאב לא שובר אותו. אם ניתן, הוא עושה כל מה שביכולתו כדי להחזיר את האיזון. אם הדבר אינו אפשרי, הוא מניח לדברים להתפתח בדרכם”.
– ניסארגדאטה

אני מוצאת שההבחנה הזו עוזרת להתמודד עם כאב ובמיוחד עם כאב כרוני – אותו צריך לקבל. צריך להשלים עם הכאב ולא להילחם בו, להשלים תוך ניסיון להקל עליו ולפתור אותו. וחשוב לא פחות, לא להיאחז בכאב, לא לתת לכאב לגרום לנו לסבל, לא לתת לכאב לנהל אותנו ולקבוע לנו את החיים באופן רודני ומוחלט.
בעצם, לא להשתעבד לכאב – לא לתת לו להפוך לסבל!