על ספורט אקסטרים ומדיטציה

לא מזמן הזדמן לי לראות ביס דוקו סרט על ספורטאית אקסטרים נורבגית שעוסקת בסקי ובקפיצות חופשיות ממצוקים, הרים, גשרים וכו'. היא תיארה שברגע הקפיצה היא חווה תחושת אושר עילאית שנמשכת עשרות שניות. פסיכולוג סקנדינבי כמדומני, חובב אקסטרים גם הוא, ניסה להסביר ממה נובעת תחושת האושר. בין הסיבות שמנה היו: הסיפוק מהתגברות על הפחד (שמשתק את רוב האנשים), תחושת שליטה עזה ויכולת שליטה שמאפשרת לנקוט בפעולות כמו התרחקות מהמצוק ופתיחת המצנח ברגע הנכון. מצב נוסף שהוא תיאר היה הריכוז עצום בו נמצאים הספורטאים, ריכוז שמאפשר להם לעשות את הפעולות הנכונות בזמן הקצר העומד לרשותם, פעולות אלו בעצם יכריעו אם הם יחיו ויזכו לספר על תחושת האושר העילאי שחוו, או לא ישרדו את הקפיצה וימותו.
המילה ריכוז הזכירה לי באופן מידי את המדיטציה, או ליתר דיוק את מדיטצית הריכוז שהיא בעצם ריכוז (למשך 40- 20 דקות) בנשימה, במילה או בחפץ. מצב בו אנו מתמקדים בהווה במקום בעבר או בעתיד, מתחברים אל עצמנו, מקשיבים לעצמנו, לצרכינו ומקבלים את עצמנו.
במחקרים שבדקו האם תרגול מדיטציה משפיע על מדדים גופניים כלשהם, נמצא שלתרגול מדיטציה יתרונות בריאותיים: הוא מסייע בהורדת לחץ הדם, בשיפור מצב הלב ובביטול התגובה האינסטינקטיבית של "מלחמה או בריחה"  תוך שינוי נטית המח למצב של נינוחות, קבלה ורגיעה.
במחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת דיוק בארה"ב, נמצא כי חלק המוח אצל מודטים, האחראי על הרגשות החיוביים, שביעות הרצון והרגיעה, פעיל יותר; ואילו החלק הקשור לאזור המאופיין כנקודת מוקד לזיכרונות של פחד, פחת בפעילותו.
מדיטציה בעצם מגרה את מרכז האושר או מרכז ההנאה – גרעין האקומבנס (nucleus accumbens) שהוא חלק מהמערכת הלימבית ומכיל את הריכוז הגבוה ביותר של דופמין במוח. (המערכת הלימבית היא קבוצה של מבנים מוחיים שמעורבים ברגשות כמו פחד, תוקפנות ועונג וממונים על אגירה של זכרונות).
אז אם אנחנו מוכרחים להיות מאושרים כי זה טרנדי, או כי אנחנו רוצים להרגיש טוב ולשפר את חיינו, דרך אחת היא לתרגל מדיטציה. על הדרך השנייה דרכם של ספורטאי האקסטרים, לעניות דעתי לפחות, אפשר לוותר.

בעצם קיימת גם דרך שלישית והיא מופיעה בתמונה שלפניכם: "מדיטציה אקסטרים" (Extreme Meditation)  🙂