כששואלים אותי מה ההבדל בין אימון לטיפול פסיכולוגי שאינו עוסק בפסיכופתולוגיה, מצפים ממני כמאמנת אישית לענות שטיפול פסיכולוגי הוא ארוך ומייגע ולכן יקר, ועוסק בעבר – בשורשי הבעיה, או כמו שאוהבים להגיד “חופר”. ואז אני חובשת את הכובע של הפסיכולוגית הקוגניטיבית, מפתיעה, ואומרת שפסיכולוגיה קלינית היא לא רק פסיכואנליזה ושקיימים עוד סוגי טיפול: ישנם טיפולים בינוניים באורכם וישנם קצרי טווח, חלקם מתמקדים בהווה ואילו אחרים מתמקדים בעתיד (התנהגותיים).
בטיפולים פסיכולוגים רבים, המטופלים עוברים תהליך של התבוננות עצמית (אינטרוספקציה) ומגיעים לרמות גבוהות של בהירות ומודעות. אבל מודעות לא מספיקה כדי ליצור שינוי בחיים. נכון, המטופלים מודעים מאד לעצמם ולבעיותיהם ואפילו מבינים ממה הבעיות נובעות, אבל לעיתים קרובות לא פותרים אותן ולא נוצר שינוי ממשי בחייהם.
באימון לעומת זאת, לצד חתירה למודעות ובהירות, שנכון לרב הן פחות עמוקות, קיימת עשייה שמטרתה יצירת שינוי. יחודו וכוחו של תהליך האימון הקלאסי הוא בהיותו פרגמטי, הוא מספק למתאמנים כלים לעשייה, להשגת תוצאות – ליצירת שינוי.
הייחוד שלי כפסיכולוגית ומאמנת אישית הוא בכך שאני, בעזרת כלים פסיכולוגיים לא טיפוליים מאפשרת למתאמנים להגיע למודעות ובהירות גבוהות, והמתאמנים חווים התפתחות ושינויי פנימיים יחד עם עשייה שיוצרת שינוי ממשי – שינוי בחיים.