בעולם המערבי התחרותי יש קריטריונים ברורים לכל דבר: לאיך צריך להראות, מה זו הצלחה, מה נכון ועדכני, מה נחשב וכו'. ומי שלא עומד בקריטריונים נחשב לפחות ערך ולא נותר לו אלא לשפוט את עצמו, להאשים את עצמו ולהלקות את עצמו.
נכון יש קריטריונים, אבל אנחנו לא צריכים לאמץ את כולם, אנחנו יכולים להשתמש במחשבתנו העצמאית ולהחליט בשביל עצמנו.
מותר לנו לסרב להיות מריונטות של עולם צרכני שמחנך ומלמד אותנו מה נכון ומה יפה.
מותר לנו לשבור את הכלים ולצאת מהמשחק הזה שלעיתים קרובות כלליו לא מתאים לנו.
מותר לנו לסרב להראות כמו דופליקטים סינתטיים שהזו מנתחים פלסטיים, מעצבי אופנה ומומחי פוטושופ שידם קלה על הריטוש.
מותר לנו לקבל על עצמנו קריטריונים אחרים להצלחה, הצלחה היא לא רק הצלחה כלכלית.
מותר לנו לצאת מאזור המחיה של העדר ולרעות גם בשדות אחרים.
וכדי שנוכל לאמץ לעצמנו את "המותרים" הנ"ל חשוב שנקבל את עצמנו כמו שאנחנו ולא נרצה להיות כל הזמן כמו מישהו אחר.
איך עושים את זה? זה לא פשוט אנחנו שטופי מח וקהי חושים.
אני המאמנת האישית ממליצה שנתחיל מהבסיס – שנתייחס לעצמנו בכבוד ונעמוד על זכותנו להתקיים כמו שאנחנו, כל אחד והיחוד שלו, היופי שלו והחוכמה שלו. שנבין שלקבל את עצמנו פירושו להיות בעדנו – לעמוד לצד עצמנו עם חמלה עצמית, בלי שנאה או ביטול ערך עצמי.
קבלה עצמית לא הופכת אותנו לזחוחים ומקובעים, קבלה עצמית מונעת מאיתנו לשאוף לשינויים או שיפורים.
כי כמו שאמר שונריו סוזוקי:
"אנחנו מושלמים בדיוק כמו שאנחנו… ועדין יש מקום רב לשיפור".