נתקלתי באמרה נחמדה של דיויד ברנס:
"רגשותיכם הולכים בעקבות מחשבותיכם כפי שברווזונים הולכים בעקבות אמם. אך העובדה שברווזונים הולכים בעקבות אמם אינה הוכחה לכך שהיא יודעת לאן מועדות פניה"!
אהבתי אותה בגלל חוש ההומור שבה ובגלל שמיד עם סיום קריאתה, ראיתי בעיני רוחי את תמונתו של קונראד לורנץ המזוקן, מתפקד כאימא אווזה ואחריו מדדים אפרוחים פלומתיים. קונראד לורנץ היה חוקר התנהגות בעלי חיים שגילה את תופעת ההחתמה (Imprinting). החתמה הוא התהליך שבו צאצא נקשר להוריו והם אליו. ההחתמה מתרחשת מיד לאחר בקיעתו או לידתו של הצאצא והיא תהליך למידה המתאפיין בפתיחות מוגברת ללימוד התנהגויות מסוימות ולאימוצן. להחתמה יש ערך הישרדותי, מטרתה ליצור קשר בין הצאצא להוריו, קשר שיאפשר לו לאתר את הוריו ולההנות מהגנתם ומטיפולם. אפרוחי האווז למשל, מוחתמים על ידי הראשון ההולך לפניהם, כלומר אפרוחי האווז הולכים מיד אחרי הראשון שנקרה בדרכם והם מתייחסים אליו כאילו היה אימם. בתמונה שאני ראיתי, לורנץ היה היצור הנע הראשון שהזדמן לסביבתם הטבעית. האפרוחים הוחתמו על ידי לורנץ, ואי אפשר היה לשנות זאת יותר, מעתה ואילך הם העדיפו אותו והתעלמו מבני מינם.
תהליכי החתמה גורמים לשינויים בדפוסי ההתנהגות למשך זמן רב, ולעתים קרובות הם שינויים בלתי הפיכים. להחתמה יש חשיבות לגבי ההתנהגות בתקופות מאוחרות. הוכח כי החתמה לא נורמאלית גורמת להתנהגות מינית לא נורמאלית בגיל מאוחר יותר. האפרוחים שהוחתמו על ידי לורנץ לא היו מסוגלים לתקשר עם בני מינם ולהקים משפחה בבוא העת. בגני חיות מקבלת תופעה זו ממדים גדולים במיוחד. יונקים שהופרדו מאמהותיהם מיד לאחר ההמלטה וגודלו בידי המטפלים שלהם, מתקשים לעתים להזדווג עם בני מינם ולהביא צאצאים.


נחזור לאמרתו של ברנס שמתייחסת לפרשנות שלנו את המציאות. במציאות קורה אירוע, האירוע מוביל למחשבה שהיא בעצם הפרשנות שלנו לאירוע, והמחשבה מעוררת רגש שיוצר תגובה.
אירוע  ————> פרוש (מחשבה)  ————>  רגש  ————>  תגובה
כאשר אנו תופסים אירוע שהתרחש במציאות, אפשר לומר שאנו למעשה מחתימים אותו. בתפיסתנו אותו, מוטבעים בו אופיינו (לדוגמא, האם אנו פסימיים או אופטימיים) וניסיוננו הקודם עם אירועים דומים, ההטבעה או ההחתמה הזו היא הפרשנות שלנו לאירוע. לפעמים ההחתמה – הפרשנות שאנו נותנים לאירוע שגויה ולא מציאותית ואנו מתנהגים כאילו אי אפשר אחרת, אנחנו מוכרחים להחתים את האירוע בדרך הזו בלבד. ודווקא כשהמצב ניראה בלתי הפיך, כמו אצל אפרוחי האווזים שאימצו את לורנץ לאימם, אנחנו מסוגלים לעצור, לחשוב ולבחור באמא (אלטרנטיבה) אחרת.