הפוסט הזה נכתב בהשראת מתאמנת שלי, נפגשנו ודיברנו על דפוס החשיבה הבעייתי “הכל או לא כלום” שרבים מאיתנו משתמשים בו. דיברנו על נטייתנו לראות דברים בצורה דיכוטומית – לחלק את העולם לשתי קטגוריות קוטביות תוך התעלמות מדרגות הביניים. לראות שחור – לבן, טוב – רע, הצלחה – כישלון. אין אמצע, אין גוונים של אפור.
דיברנו על העולם, שהוא תערובת של ניגודים, שאין בו רק שחור ורק לבן, רק טוב או רק רע. עולם שהכל מעורבב בו ואפור וכמה קשה לקבל את זה ולחיות עם זה. אז היא העלתה את הביטוי “עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו”… וסיפרה לי שלפי אחת הפרשנויות גם הוא שבמרומים עוסק בערבוב הזה, כי בשמיים יש גם מים וגם חשמל (ברקים) וצריך שהניגודים האלו יחיו בשלום.
ואם הוא שבמרומים צריך להתאמץ, אנחנו פה על האדמה צריכים להתאמץ שבעתיים.