לחוויות ולתפיסות שלנו יש ייצוג בחושים, הדבר בולט בעיקר בחוש הראיה שהוא חוש דומיננטי. לחוויה יש ביטוי בחוש הראיה – אנחנו בעצם מדמיינים ורואים את החוויה בעזרת דימויים ותמונות. לכן אפשר להשפיע על החוויה ולשנות אותה על ידי שינוי מאפייני הדימוי – שינוי מאפייני התמונה שמייצגת אותה. בדימוי ויזואלי נוכל לשנות גודל, צורה, מיקום, צבע, בהירות וכו'.
אני רוצה לשתף אתכם בטכניקת NLP שמשנה את מאפייני יצוג החוויה ונקראת Map Across, אותה העברתי למונחה שלי.
המונחה שלי לא יכלה לראות ולפגוש אנשים כואבים וסובלים, היא הרגישה את כאבו של האחר ולא יכלה לשאת אותו. בגלל תחושתה הקשה היא נמנעה מניחום אבלים, ממפגש עם נכים ואנשים סובלים אחרים והרגישה רע בעקבות התנהגותה.
בעזרת טכניקת Map Across בוצע שינוי בדימוי האדם הכואב ובעקבות זאת שונתה החוויה של המונחה.
בד"כ, כאשר המונחה ראתה אדם כואב היא דמיינה וראתה מולה תמונה כהה וקודרת ודמות עם מסגרת שחורה, והתחושה שלה היתה בלתי נסבלת. על ידי שינוי מאפייני התמונה, כמו מרחק, צבע ובהירות המונחה יצרה לעצמה יצוג מנטלי חדש לאדם כואב ושינתה את החוויה שלה. היא הרחיקה את התמונה ממנה, הפכה אותה לבהירה יותר ושינתה את המסגרת מסביב לדמות משחורה לצבעונית. שינויים אלו הביאו לכך שהיא התחילה לחוות את הסובלים והכואבים כדמויות מורכבות, כאנשים שיש בחייהם עוד דברים חוץ מכאב. עכשיו כשהיא פוגשת אדם סובל היא מסוגלת תוך שניות לעשות את השינוי בדימוי ומשנה את חווייתה, שינוי שמאפשר לה לנחם אבלים ולעמוד מול אנשים נכים. עם הזמן ועם תרגול לא רב, השינוי יהפוך לקבוע, ללא צורך מצידה לשנות את הדימוי בכל פעם מחדש.
לטעמי זו טכניקה אלגנטית שהיא לא רק פשוטה ומהירה, אלא גם אפקטיבית ומשפיעה לאורך זמן. אגב לאדוורד מונק לא הייתי ממליצה לעבור את הטכניקה, כי הינו מפסידים את "הצעקה".
©[Annelie Krause]/123RF.COM
זה מעניין כל פעם מחדש לראות איך יש השפעה לתהליך הזה.
הי אריה,
תודה על התגובה 🙂
שלום דגנית
קראתי את המאמר שלך בנושא שינוי- קשה לביצוע ואי אפשר בלעדיו, מאמר מאוד מעניין.
רציתי לשתף אותך במחשבה שעלתה לי. אני קוראת ומתעניינת בנושא דמיון מודרך ו nlp כבר זמן מה . במאמר את מציינת כי השינוי לעיתים קשה, לא קורה בקלות ואנשים רגילים לדפוסיהם הישנים. מחשבה כזו על שינוי כמהלך קשה, דורש מאמץ מעורר סוג של התנגדות עוד לפני שהתחלנו. לדוגמא אם יש איזו פעילות ספורטיבית שאני רוצה לעשות ובראש שלי היא נתפסת כמשהו מאוד קשה ומאמץ עוד לפני שהתחלתי את הפעילות אני מעלה את הסיכויים שזה יהיה באמת קשה …
מה דעתך
הי יסמין,
תודה על התגובה.
אני לא מפחידה את האנשים ששינוי נורא קשה, אלא אני מעדיפה לראות את המציאות נכוחה.
כאדם פרטי וכמאמנת אישית אני סבורה שצריך לראות את המציאות על כל מורכבותה ולא לצייר אותה רק כגן של ורדים. המתאמנים צריכים להיות מודעים לכך שיתכנו קשיים בדרך. כשיוצאים למסע חשוב לדעת לאן הולכים – מה המטרה? ולא פחות חשוב לדעת וללמוד את תנאי השטח כדי לצעוד בדרך בבטחה. נכון, אין לדעת בדיוק איך תראה הדרך לפני שצועדים בה והדרך בלתי צפויה ומשתנה תדיר, אבל כאשר מודעים ומתכוננים קל יותר להגיע ליעד.
אני לא מכינה רשימת קשיים, אני לא משליכה את חששותיי ופחדי על תהליך האימון, אני לא מכניסה מילים לפי המתאמן, אני כן מציינת שקימת אפשרות לקשיים בדרך. אם המתאמן רוצה להעמיק ולחקור בקשיים האפשריים הוא מעלה אותם ואני שואלת שאלות כדי לחדד ולהבהיר את תשובותיו, התשובות באות ממנו, הקשיים הם קשייו.
העיסוק בקשיים לא בהכרח בולם את המתאמן ולא מרחיק אותו מחלומו, באופן פרדוקסאלי נוצרת העצמה מהעיסוק בקשיים. העלאת הקשיים והדיון בהם נוסכים במתאמן תחושת מסוגלות – יתכנו קשיים וכישלונות בדרך ואפשר להתמודד איתם ולהגיע ליעד. המודעות וההתכוננות לתנאי הדרך מקלה על ההגעה ליעד. קל יותר להגיע ליעד, כי הקושי לא מפתיע כרעם ביום בהיר ולא מרפה את ידי המתאמן וגורם לו לסגת, להיפך הקושי ניתפס בעיניו כחלק מהדרך וגורם לו להיות נחוש יותר לצעוד בה.
כמובן שלא תמיד חייבים להתייחס מראש לקשיים ולאתגרים שבדרך, כל מקרה לגופו-בהתאם לאדם ולסוג השינוי. וכמובן שחשוב להדגיש את ההנאה, הסיפוק והמשמעות שבאים לידי ביטוי מעצם השינוי.
It's a plurseae to find someone who can think so clearly