כאדם שאוהב דברים מיוחדים ולא רגילים, גיליתי בשנים האחרונות את השגרה –  את הרגעים הקטנים של החיים. בעיני מה שלא מיוחד ושונה לא היה נחשב, הוא כמו השאר. היתה בי שאיפה וכמיהה למשהו הנפלא והמיוחד הזה שעוד יגיע. שאיפה שמנעה ממני להנות מההווה על רגעיו הקטנים, הבנאליים והמספקים. לאט לאט ובשיטתיות למדתי שבנאלי זו לא בהכרח מילה גסה.
אחד התחומים בו ההתייחסות לרגעים הקטנים עוזרת לי מאד הוא הזוגיות הפרטית שלי.
תשומת הלב החיובית שלי ושל בן זוגי לפרטים הקטנים, עושה את ההבדל. בתשומת לב חיובית הכוונה למחוות קטנות, כמו:

  • גילוי עניין בחיי בן הזוג ובסדר יומו.
  • התייחסות אליו כשהוא נכנס הביתה.
  • שימוש בטון דיבור מתחשב.
  • עדכון על איחור צפוי.
  • הפגנת סימני חיבה עידוד והערכה הדדים. הן למעשים כמו בישול, תלית מדפים וכו’, והן לאישיות ולהופעה של בן בזוג.
  • התמקדות בהיבטים החיוביים הקטנים של בן הזוג במקום בחסרונות הגדולים.
  • צפייה ממנו למחוות קטנות ולא רק לדברים דרמטיים.

מסתבר שלזוגיות טובה לא מוכרחים מחוות ראוותניות וגרנדיוזיות, כמו מתנות יקרות, הפקות של מסיבות מפוארות, או חופשות יקרות. דווקא הרגעים הקטנים התגלו כמנבאים מהימנים יותר של קשר אוהב ואמון מאשר צעדים דרמטיים.
מחקר של הפסיכולוג ג’ון גוטמן על זוגות נשואים מצא שביחסים מוצלחים, תשומת לב חיובית עולה ביחס של חמש לאחד על תשומת לב שלילית. ד”ר גוטמן כינה את היחס הזה של 1:5, “יחס הקסם”.
“יחס הקסם” עוזר לנו לא להתייחס למערכות היחסים הקרובות ביותר שלנו כאל מובנות מאליהן, ומדרבן אותנו להשקיע אנרגיה ותשומת לב באנשים החשובים לנו  – בני הזוג.