שינוי – קשה לביצוע ואי אפשר בלעדיו

 
אני אישית מחבבת שינויים, למה? כי מטבעי אני לא אוהבת שיגרה וכי אני מכירה בעובדות ולא מתווכחת איתן. כשלמדתי תפיסה התפעמתי מהעובדה שהמערכת התפיסתית עובדת בינארית: גירוי או העדר גירוי, שזה בעצם שינוי (מידע) או שיגרה.
אחת הדוגמאות לכך היא תופעת הגנצפלד:
גנצפלד הוא שדה תפיסה הומוגני, שלא חל בו כל שינוי – למשל קיר לבן אחיד. דוגמה לתופעת גנצפלד המתרחשת במציאות היא “עיוורון שלג”. היא מתרחשת כאשר נמצאים בשדה שלג לבן והומוגני המקיף מכל עבר. כעבור כ- 20 דקות של היחשפות, נבדקים מדווחים בין השאר, על היעלמות מוחלטת של תפיסה כלשהי.
מתוך תופעת הגנצפלד, מסיקים כי שונות בשדה התפיסה הינה תנאי הכרחי לתפיסת צורה ולקיום תהליך התפיסה בכלל. מאחר ששונות פירושה מידע, תופעת גנצפלד ממחישה את היותה של המערכת הקוגניטיבית מערכת עיבוד מידע. בהעדר מידע, כמו במצב של שדה תפיסה חסר שונות, אין התהליך הקוגניטיבי יכול להתקיים. גם במישור החוויתי – רגשי, כאשר אין שינוי (אין מידע), אנחנו מתרגלים, לדוגמה אם חווים רק תחושה נעימה, מתרגלים אליה ומפסיקים לחוות ולהתייחס אליה.
גם הבודהיזם סבור שכאלה הם החיים – הכל משתנה, לשום דבר בחיים אין אופי קבוע.
אבל אנחנו בני האדם (רובנו) רוצים שהדברים יישארו כמו שהם, כי ההווה מוכר, לפעמים נוח ולפעמים לא. לעומתו העתיד לא ידוע והלא ידוע את רובנו מפחיד (למעט הרפתקנים שרואים בו אתגר או אנשים סקרנים שרוצים לחוות עוד, שרוצים משהו חדש והולכים על כל החבילה עם הטוב והרע שבה).
גם אנשים שיודעים שחייבים, ממש חייבים לעשות שינוי כי כבר אי אפשר ככה, מתקשים:
כי הרע הנוכחי מוכר ואנחנו רגילים להיסחב איתו.
כי רובנו אוהבים סיסמאות כמו שינוי להצלחה, שגשוג, צמיחה, וכו’, אבל יודעים שבמציאות השינוי לא תמיד ניגמר בסיפור הצלחה, (כזה כמו שהאמריקאיים וכולנו אוהבים: מהר, עם הרבה כסף ואהבה).
לפעמים בטווח הקצר השינוי ניכשל וצריך סבלנות כדי לקצור את פירותיו בטווח הארוך ולנו אין סבלנות, אנחנו רוצים סיפוק מיידי, כאן ועכשיו.
חלק מהסיבות לקשיים נובעות מכך שאנחנו חיים בתקופה שדברים רבים מתרחשים וזמינים בה מיידית (המדיה האלקטרונית לדוגמה), ומכך שלפעמים השינוי לא מצליח וחלקנו מוותר מראש כשהוא עומד מול השינוי הבא, כי למדנו להיות “חסרי ישע” – אנחנו מתחברים לכישלונות קודמים ומשלימים איתם.
מדהים כמה מהר קורת תופעת “חוסר ישע נלמד”, בניסויים שנערכו על כלבים, חולקו הכלבים לשתי קבוצות. באחת הכלבים קיבלו מכות חשמל ויכלו להפסיקן על ידי לחיצה על כפתור ובשניה הכלבים קיבלו מכות חשמל ללא יכולת למנוע אותן. כאשר שתי הקבוצות נחשפו בשנית למכות חשמל הפעם בתאים עם מחסום ניתן לעבירה, נימצא שהכלבים מהקבוצה הראשונה דילגו מעל המחסום וברחו. לעומתם הכלבים מהקבוצה השניה שקיבלו מכות חשמל ללא יכולת למנוע אותן, לא ניסו לברוח
ניסוי דומה נערך על אנשים שחולקו לשתי קבוצות ונחשפו בשלבו הראשון לרעש חזק, לקבוצה אחת ניתנה היכולת לשלוט על הרעש ולשניה לא היתה יכולת זו. בשלבו השני של הניסוי שתי הקבוצות נחשפו לרעש חזק שניתן לכבות אותו, אם רק ניסו. נמצא שנבדקי הקבוצה שלא היתה להם אפשרות לשלוט ברעש אפילו לא ניסו – הם השלימו עם המצב המטריד.
לפעמים צריך לעבוד קשה ולהתאמץ כדי שהשינוי יצליח, וחלקנו סתם עצלן ולא רוצה לעבוד ולהתאמץ.
אולי כי המודל להצלחה האולטימטיבית הוא לעשות אקזיט מהר, לא לעבוד יותר ולהשתקע באי פרטי בקריביים עם כל סממני העושר האפשריים.
אז לכל מי שעומד לעשות שינוי, זה לפעמים קשה ואיטי ולפעמים לא מצליח, אבל אי אפשר בלעדיו, הוא טבוע בנו ובכל מה שנמצא סביבנו.