בתחילת ספטמבר יצרו אתי קשר מהמגזין המקוון onlife ובקשו לראיין אותי על סמול טוק. אני מודה ומתוודה שהרמתי גבה, בכל זאת אני לא אושיית סמול טוק, אבל הפעם לא התלבטתי והלכתי על זה. שאלו אותי שאלות ואני עניתי תשובות כמקובל בראיונות, וכמובן ששלחו לאישורי את מה שיפורסם בכתבה ואני אישרתי. כשקראתי את הכתבה הופתעתי – שמו בפי דברים שמעולם לא אמרתי, למשל אני אמרתי: שאחת הסיבות שמקשה עלינו לפתח סמול טוק נובעת מכך שסמול טוק נתפס כמשהו נחות, או לא מוסרי כמו רכילות או שיחה בה מתלוננים ומקטרים.
וצוטטתי:
"רוזנר מזהירה מפני הטעויות הקלאסיות להפיכת כל סמול טוק לשגיאה גדולה מדי.
- אל תשתלטו על השיחה. ותרו על תיקון שגיאות שפה ולחילופין על שימוש בסלנג. הימנעו מרכילות, גידופים ושבועות מיותרות. חשוב לא להפסיק אדם באמצע דיבור ואם לא הופנתה אליכם שאלה, אל תענו בשמו של אדם אחר".
האירוע הקטן הזה האיר את עיני, אין ספק "ותרו על תיקון שגיאות שפה ולחילופין על שימוש בסלנג. הימנעו מרכילות, גידופים ושבועות מיותרות" יותר נמרץ וצבעוני מהדברים האנמיים והלא נחרצים שאני כתבתי. נכון, לא ברור לאיזה גידופים ושבועות התכוון המחבר ומה זה בכלל שבועות מיותרות, אבל למה להיות קטנוניים? שבועות וגידופים זה לא סקסי ובטח לא מתאים לסמול טוק.
הארה נוספת שהיתה לי היא שאני מתקדמת ממש יפה בהפיכתי לסלבריטי. התחלתי עם כך שצוטטתי כאומרת דברים שלא אמרתי והשיא יהיה כשאוכל לומר אחרי הראיון הבא: דברי הוצאו מהקשרם.
מי שרוצה לקרוא את הראיון המדובר ולהתענג על המרגליות שהושמו בפי, מוזמן לקרוא בלינק:
בקטנה: איך מנהלים סמול טוק מוצלח
סופשבוע מצוין, והעיקר בלי שבועות וגידופים.
השאר תגובה