בדמיוני המח עשוי תבניות, תבניות מסודרות במגרות שמסודרות בשידות, הרבה שידות – יער גשם של שידות. לתוכן, לתבניות אנו מתאימים ומכניסים את כל הסובב אותנו: אירועים, אנשים, תחושות, הכל. כך הכל ממוין ומסודר – טקסונומיה היא עיסוק מרגיע.

תבניות פנימיות הן מערכות ציפיות, דעות, עמדות, אמונות וצורות התנהגות שגובשו על ידנו מראש באופן לא מודע על סמך מידע קודם ועל סמך חוויותינו ואישיותנו, והן אמורות לסייע לנו להתמודד עם מצבים חדשים. משאבינו הקוגניטיביים מוגבלים, אין לנו אפשרות לקלוט את כל המידע שסביבנו, לכן אנו קולטים רק את חלקו. אין לנו יכולת וזמן מספיקים כדי לבחון כל מצב ומצב ולקבל לגביו החלטות יסודיות ומדויקות, לכן אנו שולפים תבנית מתאימה ופועלים בעזרתה, את כל אלה אנו עושים באופן (די) אוטומטי.
מלבד היותנו ממיינים ומקטלגים, אנו גם יוצרים – אנחנו צובעים בעזרת אישיותנו וניסיון העבר שלנו את פרטי המידע שאספנו, ולכל אחד מאיתנו יש את אוסף התבניות האופייני לו, כמו טביעות אצבעות. שני אנשים שנכחו באותו אירוע יתארו אותו באופן שונה: כל אחד ילקט מהסיטואציה עובדות, לא תמיד זהות (למרות ששניהם נכחו באותו מצב). וגם אם העובדות שנחוו זהות, הן ייבדלו במשמעותן בהתאם לניסיון העבר ואופיים של הנוכחים, לכן התבניות הפנימיות שכל אחד יצור תהיינה שונות ומיוחדות לו.
אחת מתוצאות משחקי היצירה והשיבוץ האלו היא פרשנויות שונות לעובדות זהות. לטעמי יש בכך יופי – אין אמת אחת אבסולוטית, אלא יש הרבה אמיתות ולי כמתבוננת יש אפשרות לבחור.
גם כמגיבה, לא רק כצופה, יש לי חופש בחירה שעוזר לי, במיוחד בהתמודדות עם תבניות חשיבה מעוותות – לא רציונאליות, כמו הכללת יתר. כאשר אני חווה אירוע ואני רוצה לא לפעול באופן אוטומטי, אלא באיטיות ותוך בזבוז משאבים קוגניטיביים – תוך חשיבה, אני מודעת וזוכרת שאני רואה אותו באופן חלקי (לא קולטת את כל העובדות). אני מודעת לכך שאני מפרשת את העובדות לפי אישיותי וניסיוני, ושאני משתמשת בקיצורי דרך (היוריסטיקות) – שיקוליי והאופן בו אני מקבלת החלטות לא תמיד מעוגנים בחוקי הלוגיקה והסטטיסטיקה.
אחרי שלב המודעות אני בודקת ומנסה להתייחס לכל העובדות, מחפשת עוד הסברים אפשריים למה שהתרחש והפעם על סמך העובדות העירומות (חסרות הצבע). מנסה לחשוב באופן רציונאלי, בוחרת באפשרות פעולה שנראת לי מתאימה, נהנת מההכרות עם עצמי ומהפרדה הזמנית מהתבנית.