העולם הוא כמו שאני, צבוע בצבע משקפי. כשאני מאושרת אני רואה אושר בכל מקום. כשאני עצובה אני רואה רק עצב.
קראתי סיפור קטן ונחמד שמשקף יפה את ההרגשה.

פעם, לפני שנים רבות, בכפר קטן ומרוחק היה בית מיוחד שנקרא "בית אלף המראות". כלב קטן ומאושר שמע על המקום והחליט לבקר בו. כשהגיע לשם, טיפס בשמחה על מדרגות הכניסה כשהוא מכשכש בזנבו ונכנס לבית. להפתעתו הרבה, הוא מצא את עצמו בוהה בעוד אלף כלבים קטנים ומאושרים המכשכשים בזנבותיהם. הוא חייך חיוך רחב, ונענה באלף חיוכים חמים וידידותיים. כשעזב את הבית חשב לעצמו, "איזה מקום נפלא. אני אבקר בו שוב".
באותו כפר קטן חי לו כלב קטן אחר, שלא היה מאושר במיוחד. גם הוא שמע על בית אלף המראות והחליט לבקר בו. הוא טיפס זועף ושפוף על מדרגות הכניסה. כשנכנס ראה אלף כלבים לא ידידותיים ושחוחים מביטים בו. הוא נהם לעברם והזדעזע כשראה אלף כלבים נוהמים אליו בחזרה. כשעזב את המקום חשב לעצמו, "איזה מקום נוראי, לעולם לא אחזור לכאן שוב".