בפוסט הקודם כתבתי: שאני לא מאמינה באלוהים ושאני בעצם אגנוסטיקנית, לכאורה יש כאן סתירה. אם אני לא מאמינה באלוהים אז אני אתאיסטית ולא אגנוסטיקנית. בפוסט הנוכחי אני רוצה להתייחס לסתירה הנ"ל.

אגנוסטיקן מוגדר כאדם שסבור שקיומו או אי קיומו של אלוהים אינו ניתן להוכחה.

האם יש על רצף האמונה באלוהים רק שלושה מצבים, שני מצבי קיצון ואמצע?
מצבי הקיצון הם: אפס אמונה לאתאיסט, 100% אמונה לתאיסט (מאמין בקיום האל). ובאמצע הציר ניצב לו האגנוסטיקן חסר העמדה, ההסתברות שאלוהים קיים וההסתברות שאינו קיים שוות לחלוטין לגביו ומאפשרות לו לשבת על הגדר.

ריצ'ארד דוקינס מתייחס ל-7 מצבים הנמצאים על רצף האמונה הדתית באלוהים:

  1. תאיסט חזק. הסתברות של 100% לקיומו של אלוהים.
  2. הסתברות גבוהה מאד אך לא מגיעה ל-100%. תאיסט דה-פקטו (בפועל), לא יכול לדעת בוודאות, אבל מאמין מאד באלוהים.
  3. הסתברות גבוהה מ- 50% לקיום אלוהים, אבל לא גבוהה בהרבה. אגנוסטיקן למעשה אבל נוטה לתאיזם, לא בטוח כלל שיש אלוהים, אבל נוטה להאמין באלוהים.
  4. הסתברות של 50% בדיוק. אגנוסטיקן חסר עמדה. ההסתברות שאלוהים קיים וההסתברות שאינו קיים שוות בדיוק זו לזו.
  5. הסתברות של פחות מ-50% לקיום אלוהים, אבל לא נמוכה מאד. אגנוסטיקן למעשה, אבל נוטה לאתאיזם. לא יודע אם אלוהים קיים, אבל נוטה להטיל ספק בכך.
  6. הסתברות נמוכה מאד, אבל לא אפסית. אתאיסט דה-פקטו, לא יכול לדעת בוודאות, אבל חושב שמאד לא סביר שיש אלוהים, וחיי את חייו בהנחה שהוא לא קיים.
  7. אתאיסט מושבע. יודע שאין אלוהים, באותה מידה שהתאיסט יודע שהוא קיים.

איפה אני נמצאת על ציר האמונה באלוהים?

נכון לשבוע שעבר בו נכתב הפוסט הקודם ונכון להיום, אני במקום 5 על הציר: אגנוסטיקנית למעשה, אבל נוטה לאתאיזם. לא יודעת אם אלוהים קיים, אבל נוטה להטיל ספק בכך.

איפה אתם נמצאים על הרצף?

הפוסט הזה נכתב משתי סיבות, האחת והשולית: להראות שיש לי יכולת לוגית מסוימת. 🙂  והשניה והעיקרית: לראות ולהראות את קיומם של רצפים עם נקודות קיצון, אמצע ועוד נקודות בדרך. רבגוניות מקסימה אותי, היא מרחיבה את הדעת ונותנת לי תחושה של חופש.

לחיי הנקודות הנוספות שבדרך.

חג שמח.